בש"א 18557/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור שהוגש ביום 3.9.2006 על שתי החלטות שקיבל המנהל המיוחד ביום 5.7.2006. המערערת, נושה, ביקשה לבטל את החלטות המנהל המיוחד הנוגעות לדחיית תביעת החוב כנגד המשיב, ואת בקשתם להארכת מועד להגשת התביעה האמורה. המנהל המיוחד נימק דחיות אלה בטענה לחוסר סמכות לבצע את הבקשות והורה למערערת להפנותן לבית המשפט המוסמך. לאחר שבחן את התיק, הסכים השופט עם הערכת המנהל המיוחד בדבר סמכותו, או היעדרה, לבטל את החלטותיו שלו או להאריך את המועד להגשת ערעור. השופט הדגיש כי המנהל המיוחד הוא גוף מעין שיפוטי, וכמו כל בית משפט פרוצדורלי אחר, הוא אינו יכול לשמש כערכאת ערעור להחלטותיו. זאת ועוד, השופט קבע כי הסברי המערערים לאיחור בהגשת תביעת החוב, תוך ייחוסו לרשלנות עורך דינם לשעבר, אינם מהווים טעם מיוחד להארכת המועד לפי פקודת פשיטת הרגל. לפיכך הורה השופט על דחיית הערעור בשל הגשתו מחוץ למגבלת הזמן של 45 יום, וללא כל הצדקה להארכה. ההחלטה התקבלה ללא צו להוצאות, והצדדים עודכנו בהתאם.