תמ"ש 80810-01-19

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת על זכויות בדירה, הרשומה על שם הנתבע. התובעת טענה כי הדירה בבעלותה, ואילו הנתבע טען כי יש לה רק זכות להשכיר אותה. בית המשפט בחן את הראיות ומצא כי לא ניתן להוכיח את טענות הצדדים. נקבע כי הנתבע שילם עבור הדירה, וזכויותיו של התובע מעולם לא נרשמו. טענת התובעת כי היו לה זכויות בעלות לא נתמכה בעדויות עדים או בראיות תיעודיות. זאת ועוד, טענת הנתבעת להסכם שכירות עמדה בסתירה להיעדר תשלום דמי שכירות והיעדר חוזי שכירות רשומים, כנדרש בחוק לתקופות העולות על חמש שנים. לפיכך, קבע בית המשפט כי התובעת החזיקה ברישיון לשימוש בלתי חוזר בנכס, שכן הנתבעת נתנה לה רשות להתגורר בו ללא תמורה. רישיון זה לא היה ניתן להעברה או בירושה ולא העניק לה זכויות בעלות. השופט פסק נגד תביעת הבעלות של התובע אך לא הכריע בבקשת הנתבע לפנות את התובע, והשאיר שאלה זו להליך אחר. כל צד היה אחראי לשכר טרחתו, ופסק הדין חתם את התיק.