תמ"ש 18941-03-16

תקציר

התובע, החולק עם הנתבעת את המשמורת המשותפת על ילדו, הגיש תביעה להפחתת תשלומי המזונות שהוא מעביר לנתבע משני טעמים: הארכת משך השהייה אצלו והרעה במצבו הכלכלי. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לשתי הטענות. ראשית, באשר להארכת זמני השהייה, הסכימו הצדדים כי חל שינוי בזמני השהות של הילד עם התובעת, אך התובעת לא הצליחה לברר מהו המועד בו חל שינוי זה. בית המשפט מצא כי הארכת השהות הייתה צפויה על ידי הצדדים ולכן לא היוותה שינוי נסיבות מהותי. יתר על כן, בית המשפט לא מצא את טענת התובעת כי ההארכה נועדה רק לסופי שבוע להיות משכנעת. בית המשפט העדיף את גרסת הנאשם לאירועים, ומצא אותה עקבית יותר ותואמת את הנסיבות. שנית, התובע לא הצליח להוכיח הרעה במצבו הכלכלי. הוא טען כי הכנסתו היחידה היא מקצבת נכות, אך בית המשפט מצא כי לא היה גלוי לגבי מצבו התעסוקתי והכנסותיו בעת ההסכם ובמהלך הליך התביעה. בית המשפט לא השתכנע כי עבודתו בחברה היא זמנית או שהיא לא תחזור על עצמה. הנתבעת, לעומת זאת, הציגה תיאור מדויק ומשכנע של מצבה הכלכלי. עוד טען התובע כי חלה הידרדרות במצבו הרפואי, אך לא הביא כל ראיה התומכת בטענה זו. עוד טען התובע כי הוצאותיו הקשורות לתשלומי משכנתא והלוואות גדלו, אך בית המשפט מצא כי הוצאות אלה אינן קשורות לשינוי בהסדרי המשמורת או להרחבת משפחתו ולכן אינן מהוות שינוי נסיבות. בית המשפט שקל גם את תשלומי המזונות ששילם התובע עבור בתו הבכורה, את יתרותיו והתחייבויותיו שטרם נפרעו, ואת יחסיו הנוכחיים ואת מצב חייו, והגיע למסקנה כי גם אלה אינם מהווים שינוי נסיבות. ככלל, בית המשפט מצא כי התובע לא חווה שינוי נסיבות מהותי ולכן דחה את תביעתו להפחתת מזונות. בנוסף, החליט בית המשפט שלא לפסוק לנתבעת שכר טרחה או הוצאות, נוכח ייצוגה על ידי הלשכה לסיוע משפטי, וכדי למנוע מתיחות גוברת בין הצדדים. עוד הובהר בפסק הדין כי כל טענה עתידית בדבר שינוי נסיבות תצטרך לעלות בהליכים חדשים.