ע"פ 5253/07

תקציר

המערער, שסבל מסכיזופרניה פרנואידית, ערער על עונש מאסר העולם שנגזר עליו בגין רצח בכוונה תחילה של גרושתו, וטען כי מצבו הנפשי מצדיק עונש מופחת לפי סעיף 300א לחוק העונשין. המערער דקר את גרושתו שבע עשרה פעמים לאחר ששמע אותה מדברת בטלפון עם גבר אחר, ובית משפט קמא דחה את טענותיו לאי שפיות ולהגנה עצמית. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יכולתו של המערער להבין את מעשיו או להימנע מהם מוגבלת באופן משמעותי בשל הפרעתו הנפשית, ואם קיים קשר סיבתי בין ההפרעה לבין העבירה. חוות הדעת הפסיכיאטריות שהוצגו בפני בית המשפט, יחד עם מניעיו הברורים, קור רוחו ותכנונו של המערער, הביאו את בית משפט קמא למסקנה כי המערער לא עמד בתנאים להפחתת עונשו. ערכאת הערעור הסכימה והדגישה כי סעיף 300א מפורש בקפדנות ושמור למקרים חריגים. עברו הרפואי של המערער וחוות דעתם של ד"ר מירז וד"ר גילוני, שבדקו אותו זמן קצר לאחר הרצח, הועדפו על פני חוות דעתו של ד"ר מילר בשל קרבתם לעבירה. יתר על כן, מעשיו של המערער והתנהגותו לאחר העבירה הצביעו על קור רוח ורציונליות, הסותרים את הטענה בדבר יכולת מוגבלת באופן משמעותי להבין או להימנע מן המעשה. השופטת חיות, השופטת גרוניס והשופטת ארבל הסכימו כי יש לדחות את הערעור ובכך להותיר על כנו את עונש מאסר העולם.