ת"א 24182-02-22

תקציר

התובעת, שרכשה חנות מהנתבעת, תבעה נזקים שונים שנבעו מאיחור במסירת החנות. התביעה העיקרית הייתה בגין איחור באספקה, המוערך ב-30.5 חודשים. על פי הסכם המכירה, החנות הייתה אמורה להימסר תוך 33 חודשים. בית המשפט פסק לטובת התובע ברוב טענותיו. ראשית, באשר לאיחור במסירה, קבעה השופטת כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי האיחור נגרם מנסיבות שאינן בשליטתה, ועל כן היא אחראית לעיכוב. התובע היה זכאי לפיצוי בסך 260,813 ₪ בגין כך. שנית, השופטת קיבלה את טענת התובעת כי הנתבעת לא ביצעה שינויים בנכס כפי שהוסכם בהסכם המכר, והורתה לנתבעת לשלם פיצוי בסך 27,745 ₪. שלישית, השופט פסק לתובע הפסד דמי שכירות בסך 48,750 ₪ בתקופת השיפוץ, שכן התובע היה צריך לבצע עבודות שהנתבעת הייתה אמורה לבצע. מנגד, דחתה השופטת את טענות התובעת לתשלום יתר בגין הצמדה למדד ולדמי שכירות ששולמו בתקופת האיחור, שכן התובעת כבר קיבלה פיצוי בגין איחור במסירה לפי חוק המכר (דירות). בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 444,286 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 81,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או שיצטברו בו הפרשי ריבית והצמדה כאמור בחוק.