בג"צ 9594/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה נגד החלטת ממשלת ישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות היהודיות בגדה המערבית. בית המשפט מגיע למסקנה כי העותרים לא הציגו טיעון תקף המצדיק את התערבותה של הרשות השופטת בהליך קבלת החלטות פוליטי. החלטת ההשעיה מוכרת כהחלטת מדיניות לגיטימית, שהתקבלה על ידי הקבינט המדיני-ביטחוני המוסמך ונועדה לקדם משא ומתן לשלום עם הפלסטינים. השופטים מדגישים את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית על החלטות מדיניות מסוג זה ומדגישים כי העותרים לא זיהו פגמים חמורים בהליך או לגופה של ההחלטה. ידוע כי ההחלטה התקבלה על ידי הרשויות החוקיות, לרבות המפקד הצבאי הפועל על פי הנחיות הדרג המדיני. בית המשפט דוחה את הטענה כי ההחלטה פוגעת במשפט הבינלאומי או בזכויות העותרים, ומדגיש כי פעילות ההתנחלות מתבצעת בשטחים כבושים. השופטים דוחים גם את הטענה לפגמים פרוצדורליים, כגון היעדר דיון מקדמי, נוכח אופייה הרחב של החלטת המדיניות. יתר על כן, בית המשפט מוצא את ההחלטה מידתית ומאוזנת, תוך התחשבות באינטרסים הפוליטיים ובזכויותיהם של מתנחלים ישראלים, במיוחד משום שהיא כוללת מנגנון חריגים ומסגרת פיצוי. המדינה אינה מחויבת להרחיב את מנגנון הפיצוי, שכן הנפגעים עדיין יכולים לתבוע פיצוי באמצעות בתי המשפט המוסמכים. לבסוף, בית המשפט אינו מוצא כל אפליה בצו, שכן ההבחנה שנעשתה מוצדקת על ידי המעמד המשפטי השונה של הקבוצות השונות הנפגעות. לאור שיקולים אלה, העתירה נדחית ללא כל הוצאות שנפסקו כנגד העותרים.