ב"ל 1923/09

תקציר

זהו פסק הדין הנוגע לעתירת התובע להכיר בשלוש פגיעות עבודה שונות שנגרמו בשנים 1994, 2004 ו-2007. הפגיעות הנטענות על ידי התובע היו בעלות אופי פסיכיאטרי, קרי הפרעת דיכאון ממושכת ותסמינים של הפרעה כפייתית. כבוד המומחה, ד"ר ר. אהרונסון, שמונה על ידי בית המשפט, קבע כי התובעת אכן סבלה מהפרעת דיכאון בשל אישיות כפייתית. עם זאת, לגבי האירוע הראשון בשנת 1994 קבע המומחה כי לא היה תיעוד של סימפטומים או טיפולים פסיכיאטריים עד לאירוע השני בשנת 2004, ולכן לא ניתן לייחס כל ליקוי פסיכיאטרי לאירוע הראשון. יתר על כן, היעדר רשומות רפואיות והיעדר ראיות לדיכאון הקליני של התובע בין שנת 2004 לאירוע השלישי בשנת 2007 הביאו את המומחה למסקנה כי השפעת האירוע השני הייתה פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים. לגבי האירוע השלישי, הנתבעת כבר הכירה בו כפגיעה בעבודה. בהתחשב בחוות הדעת של המומחה ובראיות הקיימות, קבע בית הדין כי רק האירוע השלישי, שהתרחש בשנת 2007, יוכר כפגיעה בעבודה. הטענות הנוגעות לאירועים הראשון והשני נדחו בשל היעדר ראיות מספיקות להשפעתם על מצבו הרפואי של התובע. למרות זאת, חויב הנתבע לפצות את התובע בהוצאותיו, בסך 1,000 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. החלטה זו התקבלה על ידי השופטות שרה מאירי וגב' ט' ברץ, כאשר נציגי ציבור חתמו על פסק הדין ביום 8.8.2012.