ת"א 46697-07-17

תקציר

התובע, שהוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כמי שעבר תאונת עבודה, תבע את חברת הביטוח הנתבעת לקבלת פיצוי בגין פגיעות שנגרמו לו במהלך מה שלטענת התובע היה תאונת דרכים. התובע, נהג תובלה עצמאי, טען כי נפגע בעת פריקת משאיתו ונפל ממנה. חברת הביטוח חלקה על גרסת התובע לאירועים, על סיווג האירוע כתאונת דרכים ועל היקף הנזקים הנתבעים. בית המשפט קבע כי עדותו של התובע אינה אמינה, שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם הדיווחים הראשוניים שנמסרו לצוותים הרפואיים זמן קצר לאחר התאונה. התובע הצהיר כי נפל מגובה של 1.5 מטר, דבר התואם עמידה על מיטת המשאית, ולא יצא מהרכב כפי שנטען בהמשך. עדותו של התובע עמדה בסתירה גם לפרטים נוספים שמסר, לרבות דוחות הכנסותיו ושיחותיו עם החוקר הפרטי של הנתבעת. גם העד שזומן על ידי התובע לתמוך בגרסתו לאירועים נמצא בלתי אמין, שכן עדותו הושפעה מגרסתו של התובע עצמו, והוא לא היה עד ראייה אמין. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא הוכיח כי התאונה אירעה בעת שיצא מהמשאית, וסביר יותר כי נפל ממיטת המשאית בעת פריקתו. משכך, התאונה לא היוותה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, והתביעה נדחתה. התובע חויב להחזיר את התשלום התקופתי שקיבל מהנתבעת, בצירוף ריבית, ולכסות את הוצאות הנתבע.