ע"א 20108-09-09

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי שהורה למערערת לפנות דירה בחיפה ולשלם דמי שימוש חודשיים לעמידר, המשיב. המערער טען כי דודו, שהתגורר בדירה כדייר מוגן, רכש את הדירה מעמידר. עם זאת, בית המשפט המחוזי פסק לטובת עמידר, לא מצא ראיות מספיקות להסכם רכישה ודחה את טענת המערערת להגנת הדייר. המערער ערער וטען כי שגה בית המשפט המחוזי במסקנותיו. השופט חשין דחה את הערעור בעיקרו, והסכים עם ממצאי בית המשפט המחוזי. אולם, בניגוד לבית המשפט המחוזי, חשין היה מנכה סכום הנקוב בטופס המציע תשלום חלקי עבור הדירה, מהסכום שהמערערת חייבת לעמידר. השופטת קיסריה, בדעה חולקת, סברה כי יש לקבל את הערעור. הוא הדגיש כי בתי משפט לערעורים צריכים להתערב רק לעתים רחוקות בממצאים עובדתיים של ערכאות נמוכות יותר. במקרה דנן, מסקנותיו של בית המשפט המחוזי היו פגומות מיסודן. טופס שהגישה המערערת הצביע על הסכם מכר ותשלום חלקי עבור הדירה. עמידר, המיוצג בעדותו של השופט רושינו, לא הצליח להסביר די הצורך את הטופס או להציג עדים רלוונטיים. כך, קיסריה הייתה קובעת כי זכויותיו של המערער בדירה נקבעו באמצעות צוואת דודו ומבטלת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לו הייתה מתקבלת חוות דעתו, קיסריה הייתה פוסקת למערער 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין מעמידר. בסופו של דבר, החלטת הרוב דחתה את הערעור, אך תוך הפחתת שכר הטרחה החודשי שהמערערת חייבת בעמידר.