בש"פ 3422/21

תקציר

לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בראיות תומכות ובטיעוני הצדדים, נדחתה העתירה לביטול מעצרו של המערער. בית המשפט קבע, כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למערער, המחייבות את המשך המעצר. בשלב מקדמי זה, בית המשפט בוחן רק אם קיים סיכוי סביר להרשעה, בהתבסס על ראיות גולמיות מבלי להתעמק במהימנות העדים או במשקל העדות, אלא אם כן חוסר מהימנות בולט שוחק את תוקפן של הראיות. במקרה זה, הראיות כוללות הצהרות של המתלונן, עימותים, שחזורים, ממצאי DNA, רישומי תקשורת ועדויות קרובי משפחה, אשר ביחד אין בהם סתירות מהותיות המערערות את גרסת המתלונן. יש לציין כי המתלוננת פירטה עבירות חמורות וחוזרות ונשנות, הנתמכות בממצאי DNA על תחתוניה. יתר על כן, חוסר עקביות בדברי המערער, הנע בין הכחשה מוחלטת לטענות בדבר מעשים בהסכמה, מערער את אמינותו. נתוני התקשורת הסלולרית מערערים עוד יותר על גרסת המערער לאירועים. באשר למעצר, מצא בית המשפט עילה לראות במערער מסוכן, דבר שאישר שירות המבחן, תוך שימת דגש על סיכון גבוה להתעללות מינית ולניצול של אנשים פגיעים. תכונות אישיותו של המערער, לצד הערכתו השלילית של שירות המבחן, הובילו למסקנה כי שיטות מעצר חלופיות, כגון פיקוח אלקטרוני, אינן מתאימות. החלטת בית המשפט המחוזי נותרה בעינה, ולא נמצאה עילה לערער על קיומן לכאורה של ראיות או על הצורך בהמשך המעצר. לפיכך, הערעור נדחה.