עב"ל 58185-03-22

תקציר

בפסק הדין מיום 27.3.2023 ניתנה החלטת בית המשפט בערעור בעניין פרשנות חישובי נכות בגין נפגעי עבודה לפי תקנות ההטבות המיוחדות. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, ובכך הפך את ההחלטה הקודמת. תחילה התייחס בית המשפט לטענת המשיב בדבר "השתק שיפוטי", והדגיש כי היא פסולה מבחינה פרוצדורלית שכן היא לא נטענה בערכאה הנמוכה יותר ואינה רלוונטית מהותית, שכן המוסד לא העלה טענות סותרות קודם לכן. לאחר מכן בחן בית המשפט לגופו של עניין, והתמקד באופן שבו נקבעת דרגת הנכות על פי תקנות נפגעי עבודה ותקנות הטבות מיוחדות. הוא הבהיר את השימוש בשני עקרונות מרכזיים: "כלל השקלול", הקובע נכות על בסיס אחוזים משוקללים, ו"כלל הסטייה", המאפשר סטייה מקביעת נכות סטנדרטית בהתבסס על ההשפעה התעסוקתית של הפרט. תקנות הגמלאות המיוחדות, שהותקנו לראשונה בשנת 1965, קובעות רף של 75% נכות לזכאות להטבות מיוחדות, כולל אפשרות לפגיעות משולבות המניבות 75% נכות מורכבת. בית המשפט הכיר בכך שבעת העברת התקנות, ההגדרה נותרה צמודה לחישוב המשוקלל, לא כולל סטיות. משכך, מצא בית המשפט כי מאחר שנכות המשיב מפגיעות מרובות לא הגיעה לשיעור הנכות המורכב הנדרש של 65% ללא התחשבות בנכות נוספת, תביעתו אינה עומדת בתנאי הסף. ההחלטה התייחסה גם לטענת המשיב בדבר תנאי הסף והבהירה כי מקום בו קיימות הוראות רגולציה מפורשות, אין הפרשנות יכולה לגבור עליהן. כמו כן, בית הדין ציין כי התקנות מאפשרות טיפול שונה בין נפגעים מתאונה אחת לעומת מספר תאונות עבודה, רעיון הנתמך בסעיפים בחוק המדגישים את ההערכה הנפרדת של כל נפגע עבודה. בסופו של דבר הורה בית המשפט לקבל את הערעור, תוך שהוא הופך את פסק הדין הקודם ומבטל את ההוצאות הנלוות שנפסקו למשיב. ניתוחו המפורט של בית המשפט הבטיח כי פרשנות התקנות מתיישבת אך ורק עם כוונת המחוקק והדרישות הפרוצדורליות.