ת"א 13812-04-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה: **א. עובדות המקרה:** התובע, יליד 1971, נפגע בתאונת דרכים ב-20.03.2022. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). התובע הגיש בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הרפואה התעסוקתית, בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1986. הנתבעת, "הפול" (התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה), התנגדה לבקשה, בטענה כי המקרה אינו מורכב, ההשלכות התפקודיות קלות, וכי קביעת נכותן של הוועדות הרפואיות של המל"ל (19% ולאחר ערר 28%) אינה מצדיקה מינוי מומחה תעסוקתי. הנתבעת הדגישה כי המל"ל לא הפעיל תקנה 15, מה שלטענתה מעיד על כך שבית המשפט יוכל להסתדר ללא סיוע מומחה. **ב. הנכויות שנקבעו על ידי המל"ל:** * 10% בגין פיברומיאלגיה (הפרעה קלה בתפקוד). * 10% בגין כאב גב תחתון (הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מתני). * 10% בגין טינטון (חבלה אקוסטית עם רעש תמידי באוזניים). * **סך הכל 28% נכות צמיתה משוקללת.** **ג. הטענה המשפטית המרכזית:** השאלה העומדת להכרעה היא האם יש למנות מומחה רפואי בתחום הרפואה התעסוקתית בשלב זה של ההליך, על מנת להעריך את ההשלכות התפקודיות של הנכויות הרפואיות שנקבעו על ידי המל"ל. **ד. ניתוח משפטי והלכות יסוד:** 1. **תחולת סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים:** סעיף 6ב' לחוק הפיצויים קובע כי במקרים בהם נפגע הוכר כזכאי לגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי, דרגת הנכות שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי (בוועדה רפואית) היא **מחייבת** לעניין הפיצויים מכוח החוק. משמעות הדבר היא שבית המשפט אינו יכול לחקור את המומחים הרפואיים של המל"ל שקבעו את הנכות הרפואית. 2. **ההלכה בנוגע למינוי מומחה תעסוקתי/שיקומי:** הפסיקה קובעת כי מינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית או השיקומית **אינו דבר שבשגרה**. בניגוד למומחים רפואיים רגילים, שמינויים הוא ליברלי יותר, הרי שבמקרה של מומחים תעסוקתיים/שיקומיים, נדרש שיקול דעת זהיר יותר. * **הפרמטרים העיקריים למינוי (כפי שעולה מפסק הדין):** * **אי-בהירות באשר להשלכה התפקודית:** ראשית, יש לבדוק האם בית המשפט יוכל לגבש ממצא באשר להשלכות התפקודיות של הנכות הרפואית **מבלי** להיעזר בחוות דעת תעסוקתית. * **לאחר שמיעת ראיות:** היכולת של בית המשפט לקבוע את ההשלכות התפקודיות נבחנת, לרוב, **לאחר** שמיעת הראיות, לרבות חקירת עדים ומומחים (אם מונו). * **מגבלת הכלים של בית המשפט:** מינוי מומחה תעסוקתי/שיקומי יישקל כאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי **אין בידו את הכלים הנדרשים** להגיע להחלטה מושכלת באשר לנכות התפקודית ולצרכים השיקומיים של הנפגע. * **במקרים של סעיף 6ב':** כאשר הנכות הרפואית נקבעה מכוח סעיף 6ב' לחוק הפיצויים (כמו במקרה זה), לא ניתן לחקור את המומחים שקבעו את הנכות. לכן, הזמן המתאים לברר את הצורך במינוי מומחה תעסוקתי הוא **לאחר הגשת ראיות ושמיעת עדויות**. 3. **יישום ההלכה על המקרה הנדון:** בית המשפט דחה את הבקשה למינוי מומחה תעסוקתי **בשלב זה של ההליך**. ההנמקה העיקרית היא כי טרם הגיע השלב המתאים לבחינת הצורך במינוי מומחה כזה. * התובע נמצא בשלב בו הוא מבקש את מינוי המומחה, אך טרם הוגשו ראיות ולא נשמעו עדויות. * ההשלכות התפקודיות של הנכויות הרפואיות (פיברומיאלגיה, כאבי גב, טינטון) אינן כה מורכבות או בלתי ברורות, באופן שמחייב מינוי מומחה תעסוקתי באופן מיידי, עוד בטרם הוגשו כל הראיות. * בית המשפט עצמו, לאחר שמיעת הראיות, יוכל להעריך את ההשלכות התפקודיות. אם יגיע למסקנה כי חסרים לו כלים להערכה מושכלת, הוא יוכל לשקול מינוי מומחה תעסוקתי בשלב מאוחר יותר. **ה. חידוש או חידוד הלכתי:** ההחלטה אינה מציגה חידוש הלכתי מהותי, אלא מהווה יישום מדויק של ההלכה הפסוקה בנוגע למינוי מומחים בתחום הרפואה התעסוקתית, ובפרט במקרים בהם חלה תחולתו של סעיף 6ב' לחוק הפיצויים. ההחלטה מדגישה את הגישה הזהירה של בתי המשפט בנוגע למינוי מומחים תעסוקתיים, ומבהירה את השלבים הנדרשים טרם קבלת החלטה בעניין זה. היא מחזקת את התפיסה כי בית המשפט אמור לנסות ולגבש את ממצאיו התפקודיים באמצעות הראיות המוצגות בפניו, ורק כמוצא אחרון, לפנות לסיוע של מומחה חיצוני, זאת לאחר שהשלים את שלב איסוף הראיות ושמיעת העדויות. **ו. סוף דבר:** הבקשה למינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית נדחתה **בשלב זה** של ההליך, בשל כך שהעת טרם בשלה לכך. בית המשפט ישקול את הצורך במינוי כאמור רק לאחר הגשת ראיות ושמיעת עדויות, ורק אם יגיע למסקנה כי הוא זקוק לסיוע מקצועי נוסף על מנת להכריע בשאלת ההשלכות התפקודיות של הנכויות הרפואיות.