עמ"ש 22629-03-20

תקציר

פסק הדין מתייחס ל"תאונה משפטית" שאירעה כתוצאה משרשרת אירועים של תביעת אבהות ומזונות שהגישה אישה נגד גבר שסירב להאמין שהוא אבי ילדה. התביעה הובילה לפסק דין לטובת האישה בשנת 2004, שחייב את הגבר לשלם מזונות בהיעדר הגנה. יותר מעשור לאחר מכן, בדיקת אבהות הוכיחה כי הגבר אינו אבי הילד, מה שהוביל לביטול פסק הדין. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה כיצד ניתן לחלק את ההשלכות הכספיות של ביטול זה, ובפרט את החוב המגיע למוסד לביטוח לאומי בגין המזונות ששילם לילד. השופט ג'יוסי קבע כי על האישה לשאת בחוב למוסד לביטוח לאומי ממועד פסק הדין הראשון בשנת 2004 ועד 8.5.2011, ועל הגבר לשאת בחוב ממועד זה ועד להגשת תביעת האבהות בשנת 2014. החלטה זו התבססה על הקביעה כי התנהגותו של הגבר הייתה, לכל היותר, מחדל, בעוד מעשיה של האישה היו פרואקטיביים ומטעים, כפי שטענה בכתב תביעתה משנת 2004 כי לא היה לה ספק שהגבר הוא אבי בנה למרות שקיים יחסים עם גברים אחרים בסמוך למועד ההתעברות. השופט ג'יוסי הדגיש כי היה על האישה למסור תיאור מלא ונכון של נסיבות הריונה, שהיה מונע את התאונה המשפטית. השופט ורבנר הסכים עם הגדרתו של השופט יוסי את האירועים כ"תאונה משפטית" והסכים כי התוצאות צריכות ליפול על שני הצדדים. עם זאת, היא לא הסכימה עם המועדים המדויקים הקובעים את חבותו של כל צד לחוב. השופט ורבנר עמד על כך שהאיש ידע על התביעה משנת 2004 והתעלם ממנה באופן בוטה ומניסיונות ההמצאה שבאו בעקבותיה. לפיכך, היא הייתה מחלקת את התקופה שווה בשווה בין הצדדים, והופכת אותם לאחראים במשותף למחצית החוב כל אחד. השופט שרעבי הסכים עם פסק דינו של השופט ג'יוסי והדגיש כי עדותו החד-משמעית של הגבר כי החתימה על תעודת המסירה משנת 2004 אינה שלו, יחד עם חוסר יכולתה של האישה לאשר את מסירת התביעה, גברו על ידיעתו המשפטית של הגבר על הגשת התביעה בשנת 2004. השופט שרעבי, בדומה לשופט ג'יוסי, סבר כי נסיבות המקרה מצדיקות חלוקת מועד שבו יישא כל צד בחוב. עוד המליץ פסק הדין כי המוסד לביטוח לאומי ישקול לפטור את הצדדים מהחוב או להפחית אותו באופן משמעותי בשל נסיבותיו הייחודיות של המקרה. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.