ע"א 7481/00

תקציר

בפסק דין זה קובע השופט ריבלין כי יש לדחות את הערעורים בעניינו של מחפרון וצינור שלא טופל כראוי. המקרה מדגיש מורכבויות בחוק הפיצויים הנוגעות להגדרת "תאונת דרכים", בפרט בכל הנוגע לשימוש ברכב שלא למטרות תחבורה. בית המשפט קבע כי התאונה אינה נכנסת להגדרה המשפטית של תאונת דרכים כפי שהותוותה בתיקון לחוק הפיצויים, הקובע כי תאונת דרכים חייבת להיות כרוכה בפגיעה מרכב המשמש לצורכי תחבורה. למרות השימוש בכוח המכני של המחפרון, האירוע לא תאם את הקריטריונים של החוק משום שהמחפרון שימש באופן לא ראוי להרמת צינור, לא להובלה, תוך חריגה מייעודו המקורי. שימוש פסול זה היה כרוך בשיטה מאולתרת ששינתה את ייעודה, ובכך ביטלה כל חזקה משפטית לתאונת דרכים על פי החוק. עוד מבהיר פסק הדין כי השימוש במחפרון, באותה עת, לא התייחס למטרת הובלה, ואף לא היה חלק מתהליך המהווה פריקה או טעינה, אשר היה נופל בגדר החוק. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר הקשר הסיבתי בין ניצול מכני לבין התאונה. בהדגישו של קשר משפטי-סיבתי שיש להוכיחו, עולה מפסק הדין כי אין די בקשר גרידא לתפקוד המכני של הרכב ללא סיכון ברור שהרכב נועד למזער. משכך, מאחר שהאירוע לא עמד בקריטריונים של תאונת דרכים, נדחו הערעורים, וחויבו הצדדים המעורבים בהוצאות משפט בסך 20,000 ₪. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי הנשיא א' ברק והשופט א' ריבלין, וסיכמו סופית את פסק הדין.