רת"ק 65013-11-22

תקציר

המבקשת, חברה קבלנית, מכרה דירה למשיב במועד מסירת החזקה ביום 21.1.2018, המאפשר תקופת חסד של 60 יום. המשיב ביקש שינויים בדירה וחתם על נספח לדחיית מועד המסירה בעד שמונה שבועות. הדירה נמסרה למשיב ביום 10.5.2018. המשיב טען כי החתימה על הנספח נעשתה תחת לחץ וכי השינויים לא גרמו לעיכוב. המשיב דרש מהמבקש פיצוי בגין המסירה המאוחרת. המבקש טען כי המשיב חתם מרצונו החופשי וכי השינויים מצדיקים את השיהוי. בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעת המשיב והורה למבקש לשלם פיצוי בסך 22,886 ₪ בתוספת 3,000 ₪ הוצאות הליך. המבקש הגיש בקשה למתן רשות ערעור, בטענה כי שגה בית משפט קמא בפסק דינו. המבקש אף העלה קביעות עובדתיות וערער על שיטת חישוב הפיצוי. המשיב טען כי פסק הדין לא נפל פגם וכי טענות המבקש אינן סבירות. לאחר ששקל את הטענות, נעתר בית המשפט לבקשת המבקש למתן רשות ערעור בחלקה. השופטת הדגישה את היקף ההתערבות המצומצם בפסקי דין של בתי המשפט לתביעות קטנות ואת עקרון כיבוד ההתחייבויות החוזיות. במקרה דנן מצא בית המשפט כי המשיב היה מודע להשלכות הנספח עליו חתם וכי המבקש לא נדרש להוכיח את הקשר בין השינויים לבין ההארכה. השופט התייחס לפסקי דין קודמים של בית המשפט העליון וציין כי הם אינם תומכים בעמדת המשיב. בית המשפט עמד גם על הממשק שבין זמן האספקה לבין היקפם וטיבם של השינויים, והגיע למסקנה כי המשיב לא הוכיח כי ההארכה הייתה בלתי סבירה או בחוסר תום לב. באשר לטענות שהעלו הצדדים בדבר קביעות עובדתיות והוצאות, בית המשפט לא מצא טעם בטענות המבקש לפיצוי אך הסכים עם המשיב כי יש לצרף לבקשה מסמכים מסוימים. עם זאת, המחדל לא הצדיק את דחיית הבקשה. לבסוף, קיבל בית המשפט את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי מועד המסירה החוזי הוא 18.3.2015, מה שאומר שהמשיבה אינה זכאית לפיצוי בגין האיחור. השופט הורה כי אם המשיב כבר שילם את הפיצויים וההוצאות, המבקש יחזיר להם הפרשי הצמדה וריבית. כל צד יישא בעלויות שלו.