ע"א 688/77

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פסק דין בתביעה שהוגשה לפי החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, בה ביקשו המערערות, גרושה ובתה הקטנה, מזונות מהמשיב, שהיה אמו של בעלה של המערערת וסבתה של נכדתה. הבעל נטש את משפחתו ועזב את הארץ, תוך ניתוק כל קשר עמם. המערערים קיבלו תמיכה מסוימת מכונס הנכסים של הבעל, אך לא היה בה די כדי לכסות את צרכיהם. בתוך כך, נמצא כי למשיבה, אישה בת שבעים שבבעלותה שלוש דירות וקיבלה הכנסה מסוימת מארה"ב, נמצאו האמצעים לספק מזונות נוספים. בית המשפט העליון, בפסק דינו, הסכים עם המערערים כי על המשיב להשתתף במזונותיהם. היא הכירה בעדיפות חובתה של האם לפרנס את בתה, אך הדגישה כי הסבתא אינה יכולה להיות פטורה מחובתה לתמוך בנכדתה רק משום שלאם היו אמצעים כלשהם. בית המשפט שקל גם את גילה והכנסתה של המשיבה וציין כי אף שגורמים אלה עשויים שלא להצדיק פטור אותה מאחריות, יש להתחשב בהם בעת קביעת הסכום שעליה לשלם. המפתח לפסק הדין היה פרשנות הדינים הרלוונטיים ויישומם על העובדות שלפנינו. בית המשפט קבע, כי על המשיב חלות הוראות החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), המחייב יחידים לפרנס את נכדיהם ואת בני זוגם של ילדיהם הבוגרים בתנאים מסוימים. תנאים אלה מתייחסים ליכולת לשלם לאחר סיפוק צרכיו של האדם, חוסר יכולתו של בן המשפחה לספק את צרכיו ואי זמינות של תמיכה מבני משפחה אחרים או מקורות. בסופו של דבר, פסק בית המשפט העליון לטובת המערערים, וקבע כי על המשיבה לשלם מזונות לנכדתה, אם כי בשיעור המתחשב במצבה הכלכלי. סכום זה נקבע על 250 לירות ישראליות בחודש, צמוד למדד יוקר המחיה. עוד הובהר בפסק הדין כי חובת תשלום המזונות היא לעתיד בלבד ואינה חלה על תקופות עבר. פסק הדין התקבל פה אחד בין השופטים, והבטיח פתרון מקיף ומוסכם לתיק.