בש"פ 4967/14

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין מעצרו של המבקש עד תום ההליכים בגין עבירת הסחיטה באיומים. הבקשה נדחתה. החלטת בית המשפט המחוזי קיבלה את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, שהורה על שחרורו של המבקש למעצר בית. בית משפט השלום מצא בעבר תשתית ראייתית לעבירה המיוחסת, אך שחרר את המבקש בשל מה שנתפס בעיניו כ'שחיקת ראיות'. עם זאת, בית המשפט המחוזי חלק על כך, וציין את האגרסיביות והאופי המאיים של התנהלות המבקש, כמו גם את הפער בין הודעותיהם המוקלטות של העדים לבין הודעותיהם במהלך החקירה הנגדית. בית המשפט גם הביע חשש מהשפעתו האפשרית של המבקש על עדים ומהסיכון המתון להישנות התנהגות אלימה, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן. עברו הפלילי של המבקש, לרבות הרשעה קודמת בסחיטה באיומים, מילא תפקיד משמעותי בהחלטה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי עבירת הסחיטה באיומים זוכה בדרך כלל ליחס רציני ונושאת מוניטין המצדיק מאסר. הבקשה לבית המשפט העליון, בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, נדחתה, שכן השופט קבע כי הנסיבות אינן מעוררות שאלות משפטיות בעלות חשיבות ואין שיקולים מיוחדים המצדיקים את קבלת הבקשה לעשיית צדק. השופט התייחס גם לטענת המבקש ל"מסוכנות כפולה", וציין כי ההפרה הנטענת של צו משפטי מהווה עבירה נפרדת ואין בה משום ענישה כפולה. פסק דין זה מחזק את הנטייה למאסר בגין עבירות של סחיטה באיומים ומדגיש את הדרישות המחמירות לחופשה לערעור במקרים כאלה.