ה"פ 52471-01-12

תקציר

המבקשים, שהם צדדים לחוזה משולש על קרקע חקלאית, ערערו על סירוב המנהל האזרחי לחתום על בקשתם להיתר בנייה ואישור רישום משכנתא הקשור להפעלת מלונה לכלבים בקרקע. המינהל ביסס את סירובו על הפרת החוזה על ידי המבקשים ועל שימוש מופרז בקרקע, וטען כי הכלבייה מהווה שימוש לא חקלאי. המבקשים טענו כי למינהל לא הייתה סמכות לסרב לבקשה וכי פעולותיהם מותרות על פי החוזה וחוק ההתיישבות החקלאית. עוד טענו כי דרישת המינהל לסגור את הכלבייה פוגעת בחופש העיסוק שלהם וכי המינהל לא סיפק הצדקה מספקת להחלטתו. בית המשפט בחן את החוזה המשולש, שדרש הסכמה מראש ובכתב לכל בנייה או תוספת על הקרקע, ומצא כי בצדק סירב המינהל לחתום על תוכניות הבנייה על סמך נהליו הקיימים. כמו כן נבחנה התייחסות החוזה לחוק ההתיישבות החקלאית, המגדיר קרקע חקלאית ושימוש חורג. החוק מאפשר החזקת בעלי חיים ללא הגבלות, דבר התומך לכאורה בפרשנות המבקשים כי הכלבייה מהווה שימוש חקלאי. עם זאת, בית המשפט פירש את תכלית החוק כשמירה על התכנון וההתיישבות החקלאיים, והגביל את החזקת בעלי החיים לאלה לייצור תוצרת חקלאית. החזקת כלבים בפנסיון נמצאה כשימוש לא חקלאי, בניגוד לחוזה ולחוק ההסדר. בית המשפט הוסיף ודחה את טענות המבקשים בנוגע לחופש העיסוק, וציין כי החוק אוסר על שימוש חורג בקרקע ללא רשות. גם טענת המבקשים כי המינהל לא נימק את החלטתו נדחתה, שכן המינהל נימק את עמדתו במידה מספקת. באשר לשאלת ידיעת המינהל על קיומו של הכלב, קיבל בית המשפט את טענת המינהל כי נודע לו עליו לראשונה בשנת 2008. לפיכך נדחתה התביעה, אך לא ניתן צו להוצאות, בהתחשב בתום ליבם של המבקשים ובאי הבנות העבר בנוגע לשימוש במקרקעין.