תלה"מ 27487-04-20

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי תביעות שהגיש האב בעניין הסדרי משמורת ומזונות לאחר גירושיו. התביעה הראשונה מבקשת להרחיב את זכויות הביקור שלו ולהגדיל את הזמן שילדיו שוהים אצלו. התביעה השנייה מבקשת להקטין את דמי המזונות שהוא משלם לאם. שתי התביעות הוגשו שנה לאחר החלטות קודמות של בית המשפט באותם נושאים. בית המשפט דחה את שתי הטענות. נמצא כי האב לא הציג שינוי נסיבות מאז פסק הדין הקודם המצדיק בחינה מחודשת של הסדר המשמורת. בית המשפט הדגיש כי הקונפליקט הרב בין ההורים, המרחק בין מקום מגוריהם וחוסר שיתוף הפעולה והתקשורת ביניהם אינם מאפשרים חלוקת משמורת שוויונית. יתר על כן, בית המשפט לא השתכנע כי מצבו הכלכלי של האב השתנה באופן משמעותי המצדיק הפחתת מזונות. השופטת הביעה חשש מההשפעה השלילית של ההתדיינות על רווחת הילדים והדגישה כי היה מקום לשמור על ההסדר הקיים. האב חויב לשאת במלוא נטל הובלת הילדים, תוך ניכוי חודשי של 400 ₪ מתשלומי המזונות בשל סירובה של האם לקיים את פסק הדין הקודם בנושא התעבורה. כל צד חויב לשלם את הוצאותיו המשפטיות, בסך 6,000 שקלים שישולמו לאוצר המדינה, שכן האם יוצגה גם על ידי הלשכה לסיוע משפטי. פסק דין זה מדגיש את הצורך ביציבות ובטובת הילדים בתיקי משמורת ומציב רף גבוה לשינויים בפסיקות קודמות. היא גם מדגישה את החובה לנהוג בתום לב ואת ההשלכות של ניצול לרעה של הליכי בית המשפט. פסק הדין מספק סיכום מקיף של הדין בנוגע לשינויים בתשלומי מזונות ונטל ההוכחה הנדרש במקרים כאלה.