ע"א 44517-12-12

תקציר

השאלה המרכזית סביב פסק דין זה היא האם שגה בית משפט קמא בכך שדחה את בקשת המערערים לחופשה להתגונן מפני טענת המשיב. כמו כן, על בית המשפט להחליט האם הבקשה לדחיית התביעה על הסף הייתה מוצדקת. פסק הדין מדגיש כי רק לעתים רחוקות נדחות בקשות להתגוננות, אלא אם כן הן נחשבות חסרות בסיס סביר, המכונה גם "הגנת בד". במקרה דנן, עמד בפני המערערים האתגר להתגבר על החלטות קודמות של בית המשפט ועל מעשי השתק הקשורים להליכים קודמים בין הצדדים. טענתם העיקרית נסובה סביב שינוי נסיבות לכאורה ביחס למימוש הרכוש, שלטענתם שינה באופן משמעותי את התחייבויותיהם על פי כתב השיפוי. עם זאת, השופטת הסכימה עם החלטתו של בית משפט קמא שלא לקבל טענה זו, מה גם ששינוי הנסיבות הנטען הועלה ונדחה בעבר. השופט התייחס גם לטיבה של עילת התביעה, והדגיש כי חובת שיפוי כמוה ככתב אשראי דוקומנטרי, ובתי המשפט יתערבו רק במקרים של תרמית או נסיבות חריגות. מאחר שלא היו טענות כאלה, ונדחו טענות קודמות בנוגע לניסוח כתב השיפוי, קבע השופט כי למערערים אין הגנה תקפה. זאת ועוד, לחוות דעת המומחים שהציגו, שהתמקדה בשאלות משפטיות, לא היה משקל ראייתי והיא פסולה. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב, יחד עם העברת פיקדונם למשיב.