ע"פ 1407-12-07

תקציר

הכרעת הדין דנה באחריותם של מספר נאשמים בעקבות אירוע טרגי בו מת ילד בן 13 לאחר שקיר של בור חול קרס עליו. הנאשמים, פקידי המושב, הואשמו ברשלנות שהובילה למוות. הדיון נסוב סביב סכנת הבור, אופי הסיכונים שהוא מציב במיוחד לילדים, חובות הזהירות של הנתבעים כלפי המנוח והקשר הסיבתי בין מחדליהם לבין התוצאה הקטלנית. בית המשפט מצא את הבור כמסוכן ביותר, במיוחד לילדים, בשל גודלו הגדול וקירותיו התלולים, והנתבעים כשלו בחובת הזהירות שלהם כלפי המנוח בכך שלא נקטו אמצעים לכיסוי או גידור הבור, או התריעו על סכנותיו, למרות שהיו מודעים להן. הנאשם הראשון, המושב, והנאשם הרביעי, יאירי, ששימש כרכז הכלכלי של המושב בעת האירוע, נמצאו אחראים למוות. בית המשפט טען כי על המושב, כבעל הקרקע, חלה חובת זהירות כללית כלפי כל מי שנכנס לאדמתו, לרבות מסיגי גבול, אותה לא קיים. יאירי, כמתאם הכלכלי, היה אחראי על הבור וידע על סכנותיו, אך לא נקט אמצעי זהירות. גם הנאשם השני, דותן, ששימש כמתאם הכלכלי לפני יאירי, נמצא אחראי למרות שסיים את תפקידו שלוש שנים לפני האירוע. הוא יצר את המצב המסוכן ולא נקט צעדים כדי לפתור אותו או להזהיר כראוי את יורשו, יאירי. גם הנאשם השלישי, כרמלי, שהיה גזבר המושב, נמצא אחראי. למרות שתפקידו היה בעיקר כספי, הוא היה מעורב עמוקות בתהליך הכרייה ובהחלטה לעצור אותו. הוא ידע על סכנות הבור אך לא נקט כל פעולה כדי למתן אותן. בית המשפט הדגיש כי הנסיבות הקונקרטיות של המקרה, לרבות מעורבותו הממשית של כרמלי, גוברות על עמדתו הפורמלית ומחייבות אותו להפעיל שכל ישר ולצפות את הסיכונים. בסיכומו של דבר, ערעורי המושב ויאירי נדחו, ואילו ערעוריהם של דותן וכרמלי נדחו ברוב קולות.