ע"א 472/83

תקציר

פסק הדין הוא פסק דין בסכסוך בין בני זוג על חלוקת נכסיהם לאחר גירושין. האישה ביקשה פסק דין לפירוק השותפות על כל נכסיהם, ואילו הבעל הסכים, אך ציין כי חלק מהנכסים, לרבות ביטוח חיים וקופת גמלה, הם שלו בלבד. נקודת המחלוקת העיקרית נסובה סביב מכירת דירה, כאשר שני הצדדים הסכימו כי יש למכור אותה ולחלק את התמורה שווה בשווה, אך כל אחד מהם התעקש כי יש למכור אותה כתפוסה או פנויה. פסק הדין מתייחס תחילה לשאלת הסמכות, ומגיע למסקנה כי בית המשפט המחוזי הוא המקום המתאים למחלוקת כזו, וכי ההסכמה שהושגה בין הצדדים לאחר ההתדיינות לא שינתה זאת. יתר על כן, העובדה שהסכסוך בין הצדדים השתרע מעבר לדירה בלבד, גרמה לכך שלא ניתן היה לדון בו בבית משפט שלום, שכן לאחרון לא הייתה סמכות שיפוט על נכסים אחרים אלה. בעניין הדירה מצדד פסק הדין בבעל, ומסכים כי יש למכור אותה כפנויה ולחלק את התמורה שווה בשווה. זאת, משום שהאישה לא סיפקה ראיות לכך שהיה לה חלק כלשהו בכספי ביטוח החיים והגמלה. לפיכך, נכסים אלה יישארו רכושו הבלעדי של הבעל. עוד נקבע בפסק הדין כי השיתוף בנכסים האחרים יפורק כפי שהוסכם על ידי שני הצדדים. יש לציין כי לכל שופט דעה שונה בשאלת הסמכות, כאשר השופט ש' לוין חולק על השאלה האם בית המשפט המחוזי הוא המקום המתאים לסכסוך הדירות.