ת"א 2218/05

תקציר

במרכזה של מחלוקת משפטית ארוכה זו עומדת תביעה שהגיש תובע, יעקוב ג'ורג' יעקוב סניור, נגד משרד הביטחון. התביעה מתייחסת לשלושה אירועים שונים בהם נטען כי כוחות הביטחון הישראליים פלשו לביתו של התובע ופגעו בו במהלך אינתיפאדת אל-אקצא. שני האירועים הראשונים התרחשו לפני אפריל 2002 והשלישי התרחש ב-25 באפריל 2004. התובע, שירש את הבית בבית ג'אלא, טוען כי הפלישות היו בלתי חוקיות, גרמו נזק רב לרכושו וגרמו לו ולמשפחתו עוגמת נפש. הוא דורש פיצוי על התיקונים, שאותם הוא מעריך ב-70 אלף שקל, וכן 30 אלף שקל בגין עוגמת נפש. משרד הביטחון טוען להגנתו כי הפלישות היו נחוצות לצורכי הגנה עצמית ומלחמה, וכי ייתכן שהבית שימש מחבלים כבסיס לתקיפת אזרחים וחיילים ישראלים. עוד נטען כי ביתו של התובע לא הותקף באופן ספציפי, והנזק, אם בכלל, היה מקרי וסביר בנסיבות העניין. זאת ועוד, הנתבע טוען כי התביעה חסינה מכוח חוק הנזיקין האזרחי, המקנה למדינה חסינות בגין מעשי מדינה, וכי חלפה תקופת ההתיישנות בגין שני האירועים הראשונים. הנתבעת גם מאשימה את התובעת בכך שלא מסרה תאריכים ומיקומים מדויקים, דבר הגורם לקשיים ראייתיים, ומבקשת לדחות את התביעה על הסף. היו מספר יישומים ויישומים נגדיים. התובעת מבקשת למחוק את כתב ההגנה של הנתבעת, בטענה כי הנתבעת אינה משתפת פעולה עם הוראות בית המשפט למסור שאלונים ופרטים נוספים. הנתבעת, לעומת זאת, מבקשת לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, וכן מגישה בקשה לדחייה על הסף על סמך תיקון 7 לחוק הנזיקין האזרחיים, הפוטר את המדינה מאחריות למעשים שביצעו כוחות הביטחון באזורי עימות. השופט פוסק כנגד בקשת הנתבע לסילוק על הסף על יסוד תקופת ההתיישנות, ומקבל את טענת התובע כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות מיום גילוי הנזק. השופטת מציינת כי בשל הסגרים והגבלות התנועה לא יכלה התובעת לגלות את הנזק לפני אפריל 2002. עם זאת, השופט מקבל חלקית את טענות הנאשם ביחס לשני האירועים הראשונים. מאחר והתובע יכול היה להגיש את התביעה מוקדם יותר, השופט פוסק כי התביעה בגין אירועים אלה נדחית, והתובע יכול לתבוע רק בגין נזקים הנובעים מהאירוע השלישי. באשר לבקשות למחיקת כתב ההגנה של הנאשם, מותח השופט ביקורת על שני הצדדים על אי עמידתם בצווי בית המשפט. עם זאת, השופט פוסק לטובת התובע, ומציין את המשך אי עמידתו של הנתבע למרות ריבוי הזדמנויות וצווים. השופט מורה למחוק את כתב ההגנה של הנאשם. פסק הדין מגביל למעשה את התביעה לאירועי 25 באפריל 2004, ויכולתו של התובע להביא ראיות לאירוע זה תקבע את התוצאה. עוד מדגישה השופטת כי הנאשם לא שיתף פעולה באופן מלא עם הוראות בית המשפט, דבר העלול לרעת עניינם. ההחלטה על ההוצאות שמורה לפסק הדין הסופי.