רע"פ 25/87

תקציר

המבקש עתר לבית המשפט העליון לקבלת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים בעניינו, אך על-פי חוק השיפוט הצבאי תשט"ו-1955, ערעורים כאלה מותרים רק אם הם נסובים סביב שאלה משפטית חשובה, קשה או חדשנית. אמות המידה לערעור דומות לאלה שנקבעו בחוק בתי המשפט משנת 1984, אך ההקשרים המשפטיים הבסיסיים שונים. במקרה זה, פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים ניתן ברוב קולות ועסק בעיקר בשאלות סבירות ועובדתיות. מאחר שסוגיות אלה אינן מצדיקות ערעור לפי חוק השיפוט הצבאי, דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור של המבקש. גם השאלה המשפטית המרכזית העומדת בלב הערעור – סיווגו של עד מדינה – נותרה מיותרת לדיון, שכן הן ההגנה והן התביעה הסכימו כי העד המדובר אינו נופל לקטגוריה זו. משכך, אישר בית המשפט העליון את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ודחה את הבקשה.