ע"א 57507-10-17

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך כספי בין שני צדדים שהסכימו לבנות בית. המשיב טען כי לא שולם לו עבור עבודתו, ואילו המערער טען כי שילם את כל התשלומים הנדרשים למעט יתרה שהייתה שנויה במחלוקת בשל עבודה לא שלמה וליקויים בבנייה. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, אך ערכאת הערעור הגיעה למסקנה שונה. ערכאת הערעור התערבה בממצאים העובדתיים וציינה כי בית משפט קמא לא העריך את מהימנותם של העדים וכי התקיימו נסיבות מיוחדות. נפסק כי יש לראות בעדותו של המערער, יחד עם עדותם של אשתו ובנו, שלוש עדויות נפרדות ולא עדות יחידה של בעל דין. בנוסף, רשימה של 18 תשלומים שהציג המערער נמצאה אותנטית ותומכת בתביעתו, למרות היעדר חתימה מצד המשיב. נסיבות המקרה, לרבות עיתוי טענת המשיב וחוסר העקביות בעדותו, העדיפו אף הן את גרסת המערער לאירועים. זאת ועוד, ערכאת הערעור מצאה כי המערער לא כשל בחובתו להציג ראיות, שכן תשלומי המזומן המתוארים היו נפוצים במצבים כאלה ולא נזקקו לתמיכה במסמכי בנק. עוד קבע בית המשפט כי המערערת אינה אחראית לאי זימון עדים מסוימים, שכן נטל ההצגה מוטל על המשיב. לסיכום, קיבל בית המשפט לערעורים את הערעור בקובעו כי המערער אכן שילם את כל התשלומים שתבע ועל כן נדחתה תביעת המשיב נגדו. פסק הדין הקודם לטובת המערערת בדבר ליקויים בעבודת המשיב נותר על כנו. המשיב חויב לשלם למערער סך של 48,586 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. פיקדונו של המערער היה אמור להיות מוחזר לו.