עב"ל 354/97

תקציר

עניינו של המערער העצמאי אשר ערער על חישוב פיצויי הפגיעה בעבודה. המערערת טענה כי הסכום שקיבלו אינו מספיק, בהתחשב במצבם הכלכלי. המוסד לביטוח לאומי טען כי הפיצוי חושב כדין, בהתבסס על שומות הכנסות קודמות של המערער. פסק הדין של בית המשפט צידד במוסד לביטוח לאומי, וקבע כי הפיצוי חושב כדין לפי סעיפים 97 ו-98 לחוק הביטוח הלאומי, כמו גם לפי התקנות הרלוונטיות. בית המשפט הסביר כי הכנסתו של המערער, בהיותו עצמאי, התבססה על שומות קודמות ומקדמות ששילם. על פי תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי, ההכנסה המשמשת לחישוב המקדמות נחשבת להכנסה בשומה הסופית, אשר לעיתים עשויה להיטיב ולעיתים לקפח את הנפגע. השופטים התייחסו לפסקי דין קודמים שאישרו תקנה זו, והדגישו כי היא חלה באופן סביר על כל המקרים שבהם מעורבים מי שאינם עובדים. בית המשפט הגיע למסקנה כי במקרה זה חישב המוסד לביטוח לאומי כדין את הפיצוי על בסיס הכנסותיו של המערער משומת השנה הקודמת, ולפיכך נדחה הערעור. פסק הדין לא פסק הוצאות, ושני הצדדים יקבלו העתק בדואר של פסק הדין.