ת"א 14655-04-11

תקציר

התובעת, סונול כנען, והנתבעים, אלי לירז וחברת הדגשה גורן ניהול והשקעות, עסקו כולם במכירה, שיווק והפצה של דלקים. סונול כנען טענה כי הנתבעים חייבים לה 5,899,502 שקל, בעיקר בגין חובות בגין אספקת דלק, והגישה נגדם תביעה כספית. הנתבעים הכחישו את הטענה וטענו כי סונול כנען חייבת להם כספים במקום. לצדדים הייתה היסטוריה של יחסים מסחריים. סונול כנען סיפקה דלק לחברת Emphasis ורשמה את החיובים בכרטיס הלקוח שלה. מעת לעת בוצעו התאמות בין כרטיסי הנהלת החשבונות של שתי החברות. המסמכים המרכזיים בתיק היו הסכם בין הצדדים מיום 7.6.05, שבו התחייבה הדגשים לשלם לסונול כנען 3.5 מיליון שקל תמורת אספקת דלק וערבות אישית חתומה על ידי לירז לפירעון של 2 מיליון שקל. הנתבעים טענו כי ההסכם אינו משקף את המצב החשבונאי האמיתי בין הצדדים וכי ספרי סונול כנען אינם אמינים ומכילים נתונים כוזבים. הם גם הכחישו את תוקפה של הערבות האישית, כאשר לירז טען כי חתימתו זויפה. בית המשפט מצא כי ההסכם משקף נאמנה את הבנת הצדדים בנוגע לחובה של אמפסיס לסונול כנען, תוך התחשבות בכל הנתונים, הרשומים והלא רשומים. בית המשפט דחה את טענתו של לירז כי חתם על ההסכם מבלי לדעת את כל העובדות, וקבע כי מדובר באיש עסקים מתוחכם שהבין את השלכות התחייבויותיו. באשר לערבות האישית, קבע בית המשפט כי סונול כנען הוכיחה את אמיתותה, ואילו הכחשתו של לירז לא הייתה עקבית ולא משכנעת. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעים חייבים לסונול כנען 1.8 מיליון שקל, ביחד ולחוד, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לסונול כנען שכר טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקל והוצאות בסך 10,000 שקל.