עש"א 19927-12-19

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטה להטיל עיצום כספי על חברה בגין ריבוי עבירות על דיני הצרכנות. המערערת טענה כי יש לבטל את הסנקציה בשל שיהוי המשיב בטיפול בתיק. עם זאת, השופט קבע כי השיהוי לא הוסבר ולא היווה סיבה מוצדקת לביטול, מה גם שהוא נפל בלוחות הזמנים שנקבעו בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה. השופט בחן גם כל אחת מההפרות הנטענות, ומצא כי חלקן תוקנו על ידי המערער לאחר קבלת הודעה מהמשיב. השופטת קיבלה את עמדת המשיב כי המערערת לא עמדה בדיני הגנת הצרכן בכל הנוגע לביטול עסקאות, ואת מיקומו הבולט של מידע זה בעמוד הראשי של האתר. עם זאת, השופט הורה להפחית את סכום העיצום ב-75% במקום 50% שהוחלט במקור, בהתחשב בשיהוי הזמן ובנסיבות ההפרות. בנוסף, קבע השופט כי יש לקבוע את סכום העיצום על 16,500 שקל במקום 50,250 שקל במקור. ההחלטה לבטל את ההודעה המנהלית לא בוטלה, והשופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות צד בשל התוצאות המעורבות.