ע"א 309/59

תקציר

מדובר במקרה של מפעלי מים בע"מ נ' ישראל פישוב ובערעור שכנגד (ע"א 309/59) בעניין תביעת תאונת עבודה שהגיש המשיב, מר פישוב, נגד המערערת, מפעלי מים בע"מ. המשיב היה נהג של חברת המערערת ונפצע במהלך עבודתו בחודש אפריל 1953 כאשר מעקה ברזל פגע בראשו. כשנה וחצי לאחר מכן אובחנה אצלו מחלה אפילפטית קשה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, ומצא את המערערת אחראית שילוחית לרשלנות עובדיה וביסוס קשר סיבתי בין הפגיעה לבין המחלה. המערערת ערערה על פסק הדין וטענה כי התאונה אירעה עקב רשלנות המשיב וכי לא הוכח הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין המחלה. בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר הרשלנות והקשר הסיבתי סבירה. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את הערעור שכנגד, והגדיל את סכום הפיצוי המגיע למשיב. באשר לשכר טרחת עורך הדין, קבע בית המשפט כי צד זוכה לא צריך לשאת בהפסד שכר טרחה מופרז ששולם לעורך דינו. בית המשפט הציע לעורכי הדין להצהיר על שכר הטרחה המוסכם עם לקוחותיהם כדי להימנע מהטלת עלויות מופרזות על הצד המפסיד. שכר הטרחה שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי, אשר חרג מהתעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין, הופחת ל -. 1,200 לירות, בנוסף לשלושה רבעים מהוצאות המשפט. השופט זוסמן הציע להשתמש בתעריף המינימום של לשכת עורכי הדין כקו מנחה לתשלום שכר טרחה שנפסק על ידי בית המשפט, אך הרוב לא הסכים, והציע כי זו צריכה להיות רק נקודת התייחסות. סכום הפיצוי המעודכן נקבע על -. 41,730 לירות, עם ריבית של 15% מיום פסק הדין המקורי. המערער חויב לשלם למשיב את הוצאות הערעור והערעור שכנגד, בסך הכל -. 300 לירות. פסק הדין ניתן ביום 31.5.1960.