ע"א 9590/05

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שדחה את בקשת המערערים לאשר את תביעתם כתובענה ייצוגית, נסוב סביב עמלות פירעון מוקדם שגובה הבנק. המערערים נטלו שתי הלוואות ונגבו מהם עמלות פירעון מוקדם שלא פורטו, שלטענתם לא נחשפו בהסכמי ההלוואה ולא נמסרו על ידי פקידי הבנק, ובכך הפרו את דיני הבנקאות המחייבים גילוי של עמלות אלה. בית המשפט המחוזי הכיר בהפרת תקנות הגילוי על ידי הבנק, אך לא מצא קשר סיבתי בין אי גילוי זה לבין הנזק שנגרם למערערים, שכן הייתה להם ידיעה מוקדמת על העמלות בעת פירעון ההלוואה השנייה. בערעור נדון חוק תובענות ייצוגיות משנת 2006, המאפשר כיום תובענות ייצוגיות נגד בנקים בעילות רחבות יותר. נקבע כי בית המשפט המחוזי לא בחן עד תום האם התקיימו תנאי התובענה הייצוגית או תביעתם החדשה של המערערים מכוח הוראות רחבות יותר המותרות בחוק תובענות ייצוגיות. בית המשפט העליון הביע את הצורך לבחון האם חוסר הגילוי כשלעצמו גרם נזק, שיש בו כדי להשפיע על החלטות המערערים בעניין ההלוואות. הוחלט להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף בנושאים אלה, תוך הדגשת הצורך בהערכה מחודשת של נזקים פוטנציאליים עקב אי גילוי ותחולה רחבה יותר של חוק התובענות הייצוגיות, ללא צו להוצאות עקב שינויים בנוף המשפטי.