ת"א 24682-10-17

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב נכס בבעלות הנתבעים בגרמניה ומאמצי התובעת להעלות את ערכו כפי שהוסכם בחוזה. התובעת, שטענה כי עמדה בהתחייבויותיה, ביקשה תשלום שכר טרחה בהתאם לתנאי החוזה. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי התובעת לא תרמה לעליית ערך הנכס וכי העלייה נבעה ממגמות כלליות בשוק. כן ביקשו לקזז הוצאות שונות ממחיר המכירה, עליהן ערערה התובעת. לאחר בחינת חומר הראיות ושקילת טענות הצדדים, פסק השופט לטובת התובע. בית המשפט קיבל את גרסת התובעים לאירועים ומצא כי מעשיהם הובילו במישרין לעליית ערך הנכס. השופטת ציינה כי הנתבעים לא סיפקו את המידע הנדרש ולא שיתפו פעולה עם התובעת, אך התובעת הצליחה לאפשר שינוי במנהל הנכס, דבר שהוביל לשיפור דמי השכירות וערך הנכס. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעים כי שני הצדדים זנחו את ההסכם, שכן שכר טרחת התובע היה קשור למכירה המוצלחת של הנכס, ולנתבעים הייתה שליטה בלעדית על מועד המכירה. כמו כן, השופטת קבעה כי הקיזוזים הנטענים של הנתבעים בגין הוצאות שונות אינם עולים בקנה אחד עם ההסכם ואינם נתמכים בראיות מספיקות. לפיכך, השופט הורה לנתבעים לשלם לתובע 198,760 ₪, צמודים לאינפלציה וכוללים ריבית ממועד הגשת התביעה, וכן 45,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. הסכום היה אמור להיות משולם ביחד ולחוד על ידי הנתבעים, אך הם יישאו בפיצוי בהתאם לחלקם ברכוש. כמו כן הורה השופט על החזרת הפיקדון של התובע מקופת בית המשפט.