ע"פ 5703/22

תקציר

בהכרעת הדין הגיע בית המשפט למסקנה כי בנסיבות החריגות יש לקבל את ערעורו של המערער ולהפחית את עונשו. בדרך כלל, בתי המשפט לערעורים נמנעים מלשנות עונשים אלא במקרים חריגים, כאמור במקרים קודמים כגון Abu Tanha v. מדינת ישראל. מקרה זה נחשב חריג בשל בעיותיו הבריאותיות של המערער ונסיבות ההרשעה, הגובלות באופן הדוק בהגנה עצמית. פרשת קלנר קבעה בעבר כי חריגה מהעונש הסטנדרטי מותרת לצדק, במיוחד אם המאסר עלול לסכן את חיי האסיר או לקצר את תוחלת החיים. בהתחשב במחלתו האוטואימונית הנדירה של המערער ובהידרדרותה עקב לחץ, הקשורה למאסר קודם, חשש בית המשפט כי מאסר ממושך יקצר משמעותית את חייו. זאת ועוד, התנהגותה האלימה של המתלוננת, שיזמה את העימות, וקרבתם של מעשיו של המערער להגנה עצמית היו גורמים חשובים. המערער, שהוא חלש פיזית ובעל מבנה גוף רזה, הגיב כאשר המתלונן נכנס לביתו ותקף אותו. בית המשפט הכיר בכך שלמרות שמעשיו של המערער היו חמורים, הם נבעו מתוקפנותה של המתלוננת. משכך, מצא בית המשפט מקרה זה מתאים ל"פתח הצר" שנקבע בפסק דין קלנר, המצדיק סטייה מגזר הדין הראשוני. ההצעה הייתה להפחית את תקופת המאסר של המערער ל-12 חודשים, כאשר רכיבי הענישה האחרים יישארו ללא שינוי. ההחלטה הוסכמה על ידי השופטת ג' כנפי-שטייניץ והשופטת י' כשר, באישורו הסופי של השופט י' אלרון. לפיכך, הונחה המערער להתייצב לתקופת המאסר המתואמת ביום 30.11.2022 במרכז הרפואי הדרים, תוך תיאום עם שירות בתי הסוהר.