רע"א 2905/21

תקציר

פסק הדין המדובר קשור להסכם עסקי מורכב בו מעורבים מספר גורמים: איירפורט סיטי, נסבה-הסדר ומשגב. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של סעיף ספציפי (4.4) בהסכם, שעניינו תשלום פוטנציאלי של תמורה נוספת לבעלי המניות. המבקשים, שהם בעלי המניות של נסבה-פשרה, טענו כי הסעיף מזכה אותם בתשלומים נוספים בגין מכירת נכסים. עם זאת, הבורר שמונה ליישב את הסכסוך פירש את הסעיף באופן שונה, והתיישר עם עמדת הנאמן כי מטרת העסקה הייתה למכור את השליטה של נסבה-הסדר בנכסי הנדל"ן של נצבה-אחזקות תוך הימנעות מהשלכות מס. המבקשים ניסו לערער על פסק הבורר בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה כי התעלם מהדין המהותי ושגה בפרשנות ההסכם. אולם בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם וקבע כי פרשנותו של הבורר, אף שהיא אולי שגויה, אינה מהווה זלזול בחוק. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בפני ערכאה גבוהה יותר. הבקשה הדגישה את העוול הנתפס ואת הצורך להבהיר את הדין המחייב בפרשנות הסכמים עסקיים סגורים. עם זאת, השופט דחה את הבקשה והדגיש כי ענייני בוררות נבחנים רק בנסיבות חריגות, במיוחד כאשר מדובר בהחלטות הנוגעות לאישור או ביטול פסקי בוררות. השופט קבע כי טענות המבקשים עולות כדי טענות ערעור ולא הציגו נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותו של בית המשפט. זאת ועוד, באשר לטענת המבקשים כי הבורר פעל בניגוד לדין, ציינה השופטת כי כניעתו של בורר לדין המהותי אין משמעה כי כל פרשנות מוטעית של החוק תוביל לביטול הפסק. מאחר שהבורר אכן התייחס לחוקים ולתקדימים הרלוונטיים בהחלטתו, פרשנותו, גם אם אינה נכונה, אינה יכולה להיחשב כהתעלמות מהחוק. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.