דב"ע מה/383 - 01

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת ועדת הערר של המוסד לביטוח לאומי בעניין קצבת ניידות. המערערת טענה כי המוסד הכיר במשך שנים בדרגת נכות מותאמת וכי אין להחיל רטרואקטיבית את שינוי המדיניות האחרון שלו. עוד טענו כי יש לפרש את הסכם הניידות, בהיותו הסכם לטובת צד שלישי, לטובת הנכה. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור. נפסק כי המכון, הפועל על פי החוק, מחויב להסכם הניידות ועליו ליישם את פרשנותו הנוכחית של ההסכם. ההסכם קובע כי קביעת הנכות חייבת לעמוד בליקויים המפורטים, וכל חריגה כפופה לתנאים מסוימים. כמו כן, בסמכותו של המכון להפנות מוגבל בניידות לבדיקה חוזרת בכל עת לכל שיקול מהותי, לרבות החלפת רכב. עוד הודגש בהחלטה, כי יש לקיים את הוראותיו הברורות של ההסכם, ולא לפרשן לטובת המערערת. פסק דין זה מחזק את שיקול הדעת של המכון בקביעת מוגבלות בניידות ואת יכולתו להפנות אנשים לבדיקה חוזרת, תוך הכרה במגבלות שינויי המדיניות הרטרואקטיביים.