ב"ש 1078/05

תקציר

המשיב, אזרח סיני, הואשם במספר עבירות, בהן שהייה בלתי חוקית, קשירת קשר לביצוע פשע, מתן סעד למסתנן, התחזות לאדם אחר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הטענה המקדמית העיקרית שהעלה בא כוח המשיב הייתה ביחס להוראת החקיקה המיוחסת למשיב מכוח החוק למניעת הסתננות. היועץ טען כי לבית משפט השלום אין סמכות לדון בתיק, שכן חוק ההסתננות מקנה סמכות בלעדית לבית המשפט המחוזי. בנוסף, טען בא כוח המשיב כי ששת האזרחים הסינים המעורבים אינם עונים להגדרת "מסתנן" על פי החוק, וכי לתובע המשטרתי אין סמכות להגיש כתב אישום בגין עבירה. מנגד, טענה המבקשת (המדינה) כי לבית משפט השלום סמכות לדון בעבירה המיוחסת למשיב, שכן חוק ההסתננות אינו גורע מסמכותם של בתי משפט אזרחיים, ובית משפט השלום מוסמך לדון בעבירות שהעונש עליהן הוא עד שבע שנות מאסר. באשר להגדרת "מסתנן" ציין המבקש כי המונח מבקר חל על האזרחים הסינים, שנכנסו למצרים ולאחר מכן חצו את הגבול לישראל. זאת ועוד, טען המבקש כי לתובע משטרתי נתונה סמכות להגיש כתב אישום בגין עבירות. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של המשיב לחוק ההסתננות, והגיע למסקנה כי הוא אינו חל על אזרחים זרים שנכנסו לישראל דרך גבול מצרים-ישראל. החוק, קבע בית המשפט, נועד לפגוע באנשים ספציפיים מהעולם הערבי שביקשו לפגוע במדינת ישראל. יתר על כן, בית המשפט פירש את המונח "מבקר" בחוק כמתייחס לערבים שביקרו במדינות שצוינו ולאחר מכן הסתננו לישראל כדי לגרום נזק. לפיכך, לא ניתן היה להעמיד את המשיב לדין לפי חוק ההסתננות. עוד מצא בית המשפט כי גם אם ניתן להחיל את המונח "מבקר" על האזרחים הסינים, לא ניתן לייחס למשיב את הוראת החוק בסעיף 6 לחוק, בדבר מתן סעד למסתננים. בית המשפט הסביר כי סעיף זה חל על אזרחי המדינה שסייעו למסתננים, ולא על מי ששוהה בישראל שלא כדין. לבסוף קבע בית המשפט כי יש לו סמכות לדון בתיק וכי לתובע המשטרתי יש סמכות להגיש כתב אישום בגין עבירות. עם זאת, מאחר שבית המשפט הגיע למסקנה כי חוק ההסתננות אינו חל, לא היה צורך להעמיק בעניינים אלה. ההחלטה התקבלה בנוכחות שני הצדדים ב-26 בינואר 2005.