ע"א 1281/04

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא. פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לזכויות בחלקת מקרקעין, אשר הייתה נושא הסכם בין המערערים לבין המנהל האזרחי. על פי תנאיו המשתמעים לשתי פנים של ההסכם, היו המערערים זכאים לחזקה מיידית בחלקה, אשר בעת החתימה ניטעה במטע תפוחים. למנהל האזרחי היו זכויות מלאות בחלקה בעת נטיעת הפרדס, וזכויות המערערים הוכרו רק לאחר מכן. פסק דינו של בית משפט קמא עיכב את החזקת המערערים עד לשנת 2014, ויצר למעשה חוזה חדש, דבר שלא היה מוסמך לעשות. יש לפרש את ההסכם על פי כוונת הצדדים, כפי שמשתמע מלשון החוזה, שבמקרה זה ברורה וחד משמעית. המנהל האזרחי הסכים להעביר את כל הזכויות בחלקה, במצבה הנוכחי, לידי המערערים. כמו כן, הפר המינהל את חובתו להפסיק את כל העבודות בחלקה, שנעשו לקראת נטיעת הפרדס. בית המשפט קבע כי המינהל אינו יכול לטעון שנפל קורבן לטעות בידיעת העובדות – שהקרקע ניטעה – שכן אנשיו היו מודעים לכך. לפיכך יש לקבל את טענת המערערים, ולקבל את החזקה בחלקה כפי שהיא, בפרדס, ולפצות אותם בדמי שימוש ממועד כריתת ההסכם ועד לפינוי המנהל האזרחי. התיק מוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיקבע את ערכם של דמי שימוש אלה ויפסוק בהודעות שנשלחו על ידי צדדים שלישיים. כן נדרש המנהל האזרחי לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של המערערים.