ת"א 1211/02

תקציר

פסק דין זה עוסק בצעיר שנפצע בתאונת דרכים בגיל תשע וכתוצאה מכך נקטעו ידו ורגלו הימניות ונגרם לו נזק חמור ברגלו השמאלית. נכותו הוערכה בשיעור גבוה שהתקרב ל-100%. נקודות המחלוקת העיקריות היו מידת נכותו התפקודית, אובדן השתכרות עתידית והפיצויים המגיעים לו בגין צרכי טיפול בעבר ובעתיד, וכן הוצאות שונות אחרות. בית המשפט קבע כי למרות נכותו הרפואית הקשה, נכותו התפקודית של התובע אינה מוחלטת, בהתבסס על עדות מומחה לפיה הוא יכול לבצע עבודה פקידותית במשרה חלקית. עם זאת, יכולתו להתפרנס נפגעה קשות בשל מגבלותיו הפיזיות והתנאים המיוחדים שנדרשו לטיפול בו. בית המשפט פסק לו הפסדי השתכרות בסך 2,055,800 שקל, בהתבסס על השכר הממוצע במשק. התובע תבע פיצוי בגין הסיוע שהעניקו לו בני משפחתו במהלך אשפוזו ולאחר שחרורו. בית המשפט פסק לו סכומים גלובליים בגין תקופות אלה, תוך הכרה בנסיבות החריגות אך מצא כי הסכומים הנתבעים מופרזים. הוא קיבל 60,000 שקלים עבור סיוע במהלך אשפוז ו-435,000 שקלים עבור עזרה לאחר אשפוז. לצרכי טיפול עתידיים קבע בית המשפט כי התובע נזקק להשגחה וסיוע לאורך כל שעות היום, ואולי גם במהלך הלילה. עלות הטיפול החודשי נאמדה בכ-10,000 ₪, ובסך הכל 3,360,082 ₪ עד להגיעו של התובע לגיל 80. בית המשפט פסק גם לגבי סעיפי הוצאה שונים אחרים, לרבות מכשור וציוד רפואי, התאמות דיור ותחבורה. הוצאות אלו נפסקו ברובן על בסיס גלובלי, בשל הימנעותו של התובע מלהעיד ולהבהיר את צרכיו. סך הפיצויים שנפסקו לתובע, לאחר ניכוי תגמולי ביטוח, עמד על 7,438,054 ₪, מתוכם 220,607 ₪ בגין כאב וסבל. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13%, והצדדים הסכימו להקים קרן נאמנות לקצבאות עתידיות שהתובע יוכל לתבוע מהמל"ל. יתרת הסכום הייתה אמורה לשאת ריבית עד למועד התשלום בפועל, והנתבעים חויבו בתשלום הוצאות משפט.