ע"פ 4153/17

תקציר

המערער הורשע בשורה של עבירות וערער על הכרעת הדין פעמיים, ראשית לביטול ההרשעה ושנית לבחינת גזר הדין. בית הדין לערעורים החליט לדחות את שני הערעורים. הכרעת דינו של בית משפט קמא התבססה על שתי ראיות: זיהויו של המערער על ידי השוטר עובדיה, ורשת ראיות נסיבתית הקושרת אותו לביצוע העבירות. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא כי עדותו של השוטר עובדיה מהימנה וכי זיהויו את המערער כמבצע העבירה היה אמין. עוד הסכימו כי הראיות הנסיבתיות, לרבות פרטי לבושו של המערער וחבלה במצחו, מציבות אותו די הצורך בזירת הפשע. בית המשפט מצא כי גרסתו החלופית של המערער לאירועים אינה עקבית וסותרת את עצמה, וניסיונותיו להטיל דופי בעדותו של הקצין המזהה לא היו משכנעים. זאת ועוד, עונשו של המערער היה הולם בהתחשב בחומרת העבירות ובניסיונו להימלט, דבר המשקף רשלנות פושעת ונכונות להתחמק מעונש. לפיכך החליטה ערכאת הערעור לדחות את הערעורים ולהותיר על כנה את הרשעתו של בית משפט קמא ואת גזר דינו.