תלה"מ 60178-12-20

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה לחלוקת רכוש בין תובע לנתבע שהיו נשואים בעבר. התובעת תבעה חלוקה שווה של כל הנכסים שנצברו מיום נישואיהם ועד לפרידתם. הנתבע טען כי חלוקת הנכסים התרחשה עוד לפני פרידתם. השלב הראשון של המשפט התמקד בקביעת מועד סיום חלוקת הנכסים בין בני הזוג ("מועד הקרע"). לאחר שנקבע מועד זה, בחן בית המשפט מספר סוגיות ספציפיות הקשורות לחלוקת נכסים, לרבות זכאות התובע להשבת כספים בירושה שהופקדו בחשבון משותף, משיכות מהחשבון המשותף לפני מועד הקרע, חלוקת התמורה ממכירת נכס ברחוב X, ודמי השכירות שהתקבלו מנכס זה לאחר הקרע. באשר לכספים שירשו, מצא בית המשפט כי התובעת לא הצליחה להפריך את החזקה כי הכספים נועדו להתחלק במשותף. טענת התובעת כי אין לחלוק כספים אלה נדחתה. באשר למשיכות מהחשבון המשותף, טען התובע כי הנתבע הבריח כספים מחשבונם המשותף לשימושו האישי, וביקש השבת מחצית הסכום שמשך המשיך. בית המשפט פירט את התנהלותו הלקויה של התובעת לאורך כל ההליך המשפטי, לרבות אי פירוט הסכומים שהוברחו לכאורה בכתב התביעה ומסירת גרסאות סותרות לאירועים. זאת ועוד, התובעת לא הוכיחה כי המשיכות היוו הברחה, במיוחד לאור העובדה שחלק מהכספים שימשו לרכישת רכוש משותף. בית המשפט קיבל את הודאת התובעת כי 850,000 ₪ שימשו למטרה זו ודחה את תביעתה להשבת סכום זה. בסופו של דבר, בית המשפט מצא כי טענת התובעת להברחת כספים הסתכמה בסכום מקסימלי של 135,000 ₪, אותם לא הצליחה להוכיח. לפיכך, נדחתה תביעת התובעת להשבת כספים שנמשכו מהחשבון המשותף. הצדדים הסכימו כי הנכס ברחוב X הוא בבעלות משותפת, אך חלקו על טענת התובעת לקבל מחצית מדמי השכירות שנגבו מנכס זה לאחר הקרע, וכן את סכום ההוצאות שנגרמו לנתבעת בגין השבחתו ומכירתו, אשר ינוכו מתמורת המכירה. בית המשפט קבע, כי מאחר שלנתבע הייתה שליטה בלעדית בנכס ובהשכרתו, והוא נמנע מלספק פרטים או ראיות לגבי תקופות השכירות וסכומי השכירות למרות שמידע זה עמד לרשותו, זכאית התובעת להוכיח את טענתה באמצעות ראיות נסיבתיות. בית המשפט קבע כי הנכס הושכר ממרץ 2014 ועד למכירתו במרץ 2020, וקיבל את הערכת התובעת לדמי השכירות החודשיים. הנתבע חויב לשלם לתובע מחצית מדמי השכירות שנגבו בגין תקופה זו. באשר להוצאות הכרוכות בנכס, קיבל בית המשפט את ראיות הנתבעת בדבר תשלומים ששולמו לאחר הקרע בגין שכר טרחת עורך דין והחלפת דוד שמש, בסך כולל של 192,407 ₪. סכום זה נוכה מתמורת המכירה, מתוכו הייתה זכאית התובעת למחצית, בסך 703,796.5 ₪. הנתבעת נדרשה גם לשלם לתובע הפרשי הצמדה וריבית על סכום זה החל מיום 1.9.2020. בית המשפט החליט שלא להורות לכל אחד מהצדדים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הצד השני, בשל התנהלות שני הצדדים במהלך הסכסוך. לבסוף, פסק הדין התיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.