ת"א 22342-10-18

תקציר

מדובר בהליך שעניינו חובות ארנונה בסך של למעלה מחצי מיליון שקל שחייבות לכאורה מספר חברות נדל"ן ששכרו נכסים בשני בניינים בתל אביב-יפו. התובעת, העירייה, טענה כי הנתבעים שינו באופן שיטתי את החזקותיהם בנכסים אלה כדי להתחמק מתשלום ארנונה. הנתבעות היו החברות שנרשמו בעירייה כבעלות נכסים, וכן שבעה בעלי מניות בחברות אלה, בהם אלמוג בן שלום וצ'רלי גבי רובז, שהיו גם הבעלים של אחת החברות. העירייה ביקשה להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים הפרטיים בחובות החברות לפי סעיף 6 לחוק החברות וסעיף 8 לחוק ההסדרים הכלכליים. בית המשפט קבע כי העירייה הצליחה להוכיח את חובות המס של שלוש חברות: אקספרינט סקיי אופיס בע"מ, בינו שר ייזום ושיווק נדל"ן בע"מ והשקעות 6 מנפאואר בע"מ. עם זאת, התביעה נגד XDMO פתרונות דפוס בע"מ נדחתה מחוסר ראיות מספיקות. באשר לבקשה להרמת מסך התאגיד, קיבל בית המשפט את טענת העירייה כי בן שלום ורובז הציגו מצג שווא לגבי אחזקותיהם במניות והמשיכו לשלוט בחברות גם לאחר שמכרו לכאורה את מניותיהם. בית המשפט הרים את מסך ההתאגדות והטיל על בן שלום ורובז אחריות אישית לחובות Xprint ו-Investments 6, בהתאמה. בנוסף, בן שלום נשא באחריות אישית לחובותיו של בינו שר. בית המשפט ביסס את החלטתו על התנהלות המרמה של הנאשמים, לרבות מסירת פרטים כוזבים לעירייה והסתרת המצב האמיתי. התנהלות הנתבעים נמצאה כהפרה של חובת תום הלב, המצדיקה אחריות אישית. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הטענות נגד בן שלום ורובז אינן חוסות תחת חוק ההתיישנות, שכן העירייה הוטעתה ביודעין ומנעה ממנה לגלות את העובדות האמיתיות קודם לכן. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לעירייה סכומים שונים, לרבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בתוך 30 יום.