ע"ש 10/04

תקציר

הערעור הוא על הטלת היטל השבחה על המערערת, המרכז הרפואי הדסה, ביחס לחלקת קרקע שבבעלותה. הקרקע הנדונה מיועדת לשמש להקמת פארק ביוטכנולוגי, אשר לטענת המערערת יקדם את מטרות הצדקה שלה בתחום המחקר הרפואי. המשיב, לעומת זאת, טוען כי הבנייה תיטיב עם חברות היי-טק למטרות רווח. פסק הדין בוחן את הוראות סעיף 19 לחוק התכנון והבניה, הקובע כי מוסדות חינוך, מדע או צדקה שמקרקעיהם הושבחו, פטורים מהיטלי השבחה, ובלבד שהקרקע או תמורתה ישמשו למטרות האמורות. נקבע כי שלושת התנאים הראשונים מתקיימים, ומותיר את השאלה האם השימוש בחלקה משרת את מטרות המערער. פסק הדין דן בשתי גישות שאומצו בפסקי דין קודמים בנוגע לשימוש בתמורה מהקרקע. הגישה הפטורה מתמקדת במטרות המוסד, ואילו הגישה המחייבת בוחנת את תכלית המקרקעין בקפדנות. נבחנו פסקי דין קודמים, המובילים למסקנה כי הגישה הפטורה מתאימה יותר במקרה זה. מובאים ארבעה נימוקים מדוע יש לפטור את המערערת מהיטל השבחה. ראשית, התמקדותו של החוק במטרה הציבורית ולא ברווח מלמדת כי יש לבחון את ההיטל באופן שונה ממס כללי. כוונת המחוקק העומדת מאחורי החוק, שמטרתו להשיג צדק חברתי, תומכת בפרשנות זו. שנית, השימוש במקרקעין על ידי המערערת וחוקריה הקשורים אליה למחקר רפואי מחזק את הקשר בין הבנייה לבין המטרה הציבורית. שלישית, גם אם מדובר באלמנט כלכלי, הרי שלאחר 25 שנה תעשה המערערת שימוש בלעדי בפארק, ולפיכך יש לפטור אותה מההיטל. לבסוף, הסכמתו הקודמת של המשיב לפטור את האוניברסיטה העברית בגין פרויקט דומה תומכת בטענת המערער. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, והמערערת פטורה מתשלום היטל השבחה. בנוסף, נדרש המשיב לכיסוי הוצאותיו המשפטיות של המערער, לרבות שכר טרחת עורך דין.