תאד"מ 2623-02-22

תקציר

השופט מצא את עדויותיהם של התובעת וחברתה אמינות וקיבל אותן, בצירוף מסמכים תומכים, המבססים את נסיבות התאונה. השופטת גם הודתה וקיבלה מסמך שמסר התובע ובו מספר לוחית הרישוי של הרכב הפוגע, אשר נתמך בעדותה של גב' אורנה בקר. הנאשמת הציגה שתי טענות סותרות זו את זו: האחת, כי לוחית הרישוי שלה הייתה משוכפלת, והשנייה, כי בנה לקח את רכבה ללא רשותה. השופטת דחתה את טענת הכפילות בשל חוסר ראיות וקבעה כי בנה של הנתבעת ככל הנראה נהג ברכבה במהלך התאונה, או לפחות לא הצליחה להוכיח אחרת. כבעל הרכב, נטל ההוכחה נפל על הנאשם לזהות את הנהג. היא לא עשתה זאת, והגנתה כי בנה הוא הנהג לא הייתה משכנעת, מה גם שהיא לא מסרה את פרטיו ולא שיתפה אותו בתהליך. בנוסף, ציינה השופטת כי התנהלותה של הנתבעת לאורך כל ההליך מצדיקה את חייבתה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, לצד פיצוי בסך 8,327 ₪ שנפסק לתובע. לנאשם זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתוך 60 יום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 22.1.2023.