בש"א 5692/10

תקציר

בעניין המשפטי הנתון, החליט בית הדין לדחות את בקשת המערערת, בקובעו כי הנסיבות המיוחדות אינן מצדיקות דחייה על הסף. בית המשפט המחוזי דחה בעבר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה והתייחס לבקשת רשות הערעור כערעור מהותי, והכריע בעניין לגופו. משכך, זכאי המבקש להגיש בקשת רשות ערעור. המערערת טענה כי שגה הרשם בכך שדחה את בקשתם לדחות את ההליך הנוכחי, וטענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביטל למעשה צו הגנה קודם שנקבע על תנאי על ידי בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט נדרש לבחון האם טעה הרשם בכך שלא דחה את בקשת רשות הערעור. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי סעיף 1(7) לצו מתייחס לביטולים פרוצדורליים של פסקי דין או החלטות, ולא לביטולים מהותיים. החלטות פרוצדורליות הן אלה המתייחסות למחדלים כמו הגשה מאוחרת או פסקי דין במעמד צד אחד, ומאפשרות ביטולים אם הדרישות מתקיימות באיחור. ערכאות כאלה אינן מתאימות לערעור, שכן הן רק מחזירות את האיזון הפרוצדורלי. בית המשפט הדגיש כי סעיף 1(7) מתייחס להחלטות פרוצדורליות, ומבדיל אותן מהחלטות מהותיות לסיום הליכים. קבלת פרשנותו של המערער עלולה להוביל להגבלות בלתי מכוונות על זכות הערעור ולשבש את ההליך הפרוצדורלי של ההליך המשפטי. בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי הערעור לוקה בחסר, ומתיישב עם הדעה כי סעיף 1(7) אינו תומך בפרשנותו של המערער, תוך הדגשת אופייה הפרוצדורלי של ההחלטה המקורית ודחיית הערעור מבלי להורות על הוצאות.