ת"א 177229/02

תקציר

התובעת, אייל חברה להנדסה ותעשייה בע"מ, תבעה את העירייה להחזר ארנונה שנגבתה ביתר בין השנים 1993-1999. גביית היתר נבעה מחריגת העירייה מחוקי ההקפאה שהגבילו את העלייה השנתית של הארנונה. התובעת טענה כי התעריפים שנקבעו בצווי הארנונה הבלתי חוקיים שימשו בסיס לתעריפים לשנים הבאות, ולכן יצרו תעריפים בלתי חוקיים בדיעבד. העירייה טענה כי יש לדחות את התביעה בשל השיהוי בהגשה, וכי תביעת התובעת להשבת הסכומים תגרום נזק בלתי צודק לעיר הרצליה ולתושביה. בית המשפט דחה את טענות העירייה ופסק לטובת התובעת באופן חלקי. השופט קבע כי על העירייה להשיב לתובע את הארנונה שנגבתה בעודף מיום 26.3.95 ועד ליום 31.12.99, שכן התביעה בגין התקופה שקדמה לכך התיישנה. השופטת הורתה לצדדים להכין ולהגיש חשבון משותף להחזר על בסיס העקרונות שנקבעו בפסק הדין בתוך 30 יום, ואם לא יסכימו יגישו כל צד את חישוביו להכרעת בית המשפט. עוד קבעה השופטת כי הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין ייקבעו בפסק הדין הסופי.