עב"ל 45534-04-13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה. התקנות קובעות כי החלטת הוועדה תהיה סופית ולא ניתן יהיה להגיש ערר. עם זאת, קיים הליך ערעור על החלטות של ועדות ערר רפואיות בעניין נפגעי עבודה, הנדונות בבית הדין האזורי לעבודה. העותר במקרה זה טען כי צריכה להתקיים זכות ערעור לנכים כהגדרתה בפקודת מס הכנסה, בדומה לזכות המוקנית למי שנפגע בעבודה. בית המשפט מכיר בחוסר האיזון אך פועל על פי לשון החוק ודוחה את הערעור, תוך ציון תקדים. עוד צוין בפסק הדין כי החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 31.5.11 קבעה למערער שיעור נכות של 88.82% נכון ליום 17.8.10, ועל החלטה זו לא הוגש ערעור ובכך הפכה להחלטה סופית. משמעות הדבר היא כי ועדה חדשה אינה יכולה לשנות את מועד נכותו של המערער, וכל ניסיון לעשות כן יהווה ניסיון להפוך החלטה סופית, שאינה מותרת. מאחר שגם המשיב לא ערער על החלטה זו, בית המשפט אינו יכול לשקול את טענתם כי הוועדה חרגה מסמכותה. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, ובית המשפט מאשר כי לא נפל פגם במועד הגשת הבקשה לנכות.