ע"א 3974-11-11

תקציר

הסכסוך נסוב סביב שתי חוות שכנות במושב אלמגור, בבעלות שכטר וברקוביץ' בהתאמה. ברקוביץ' החכיר את חוותו להרפז. היה ויכוח מתמשך על הגבול בין הנכסים שלהם, על רקע טענות על פלישה וגזל אדמות. בבית משפט השלום תבעו הרפז וברקוביץ את שכטר על פגיעה במערכת ההשקיה שלהם, גרימת הצפות ועקירת עצי המנגו שלהם שלא כדין. שכטר טען כי להרפז אין זכות בקרקע, וכי הוא פעל כדי להגן על רכושו. שופט השלום פסק לטובת הרפז וברקוביץ' ופסק להם פיצויים בסך 61,233 שקל, לצד הוצאות משפט. שני הצדדים ערערו. שכטר טען כי היה על בית משפט קמא לקבוע את הגבול וכי הוא אינו אחראי לנזקים. הרפז וברקוביץ', בערעורם שכנגד, ביקשו סכום פיצוי גבוה יותר והוצאות נוספות. ערכאת הערעור דחתה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד. בית המשפט קבע כי מעשיו של שכטר היו בלתי חוקיים, שכן הרפז החזיק בקרקע במשך שנים. יתר על כן, היו די ראיות כדי לתמוך בכך שמעשיו של שכטר פגעו במערכת ההשקיה. בית המשפט אישר את הערכת הנזק של בית משפט קמא ולא מצא עילה להתערב בפסיקת ההוצאות. ההחלטה התקבלה מבלי להורות על הוצאות לאף אחד מהצדדים.