ת"צ 40173-10-19

תקציר

השופט דחה את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית, בנימוק של חוסר יכולתם של המבקשים להיחשב כלקוחות לפי סעיפים 1 ו-2 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, המפרטת את הדרישות להגשת תביעה כזו. המבקשים, סוכני ביטוח, טענו כי יש לפרש את המונח "לקוח" באופן רחב כך שיכלול אותם, אך השופטת חלקה על כך וקבעה כי יחסיהם עם המבטחת, כלל, היו מסחריים וחוזיים, ולכן לא ניתן לצפות באופן סביר שיקבלו שירותי ביטוח מכלל. עוד טענה השופטת כי תביעת המבקשים, שבמרכזה תשלום עמלות בגין שירותים שניתנו, הייתה חיצונית לחובותיה של כלל כמבטחת ונבעה מיחסים חוזיים נפרדים. בנוסף, ציין השופט כי חוק התובענות הייצוגיות נועד להגן על הצרכנים ולצמצם את פער הכוחות בינם לבין גופים גדולים כמו מבטחים; לכן, החוק אינו קובע את האפשרות של סוכני הביטוח להיות התובעים המייצגים. ההחלטה מבהירה את ההיקף המצומצם של תביעות ייצוגיות לפי סעיפים 1 ו-2, מונעת ניצול לרעה ומבטיחה כי תביעות כאלה יידונו רק במקרים המתאימים. המבקשים חויבו לשלם לכלל את הוצאותיה בסך 20,000 ₪.