עת"מ 5055-03-15

תקציר

העותרת, מתמחה השואפת להיות עורכת דין, התמחותה נפסלה על ידי לשכת עורכי הדין בשל ראיות מנהליות המצביעות על כך שלא סיימה את התמחותה כראוי. החלטה זו התקבלה בשנת 2005, בעקבות תלונה ששלחה מתמחה אחרת, עו"ד קרביץ, שטענה כי העותרת הונתה את הלשכה בנוגע למקום התמחותה. התמחותו של העותר נפסלה בטרם התקיים הליך משמעתי. העותרת הגישה עתירה נגד החלטת הלשכה, בטענה כי הלשכה ביקשה להענישה באמצעות ההליך המשמעתי. עם זאת, בית הדין מצא כי תפקידה של הלשכה לפקח על ההתמחויות ולוודא שהן מסתיימות כראוי נפרד מהחלטות משמעתיות. הראיות הצביעו על כך שהעותרת אכן רימתה את הלשכה, ובית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת הלשכה לפסול את התמחותה הייתה סבירה. זאת ועוד, דחה בית המשפט את הטענה כי חלוף הזמן שחלף מאז ההחלטה הראשונית הפך את דרישת הלשכה מהעותרת לחזור להתמחות לבלתי סבירה. העותרת הייתה מודעת להחלטה בשנת 2005, וחוסר הקשר שלה עם הלשכה עיכב את ההליך המשמעתי. בית המשפט קבע כי על העותרת להשלים את התמחותה ודחה את עתירתה. העותר חויב לשלם את הוצאות הלשכה ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.