ת"א 15417-06-09

תקציר

בין מינהל מקרקעי ישראל לבין עוגן הייתה מחלוקת בנוגע לפרשנות הסכם חכירה שנחתם בשנת 1983 והחלטה 933 של מועצת מקרקעי ישראל. המחלוקת הייתה לגבי חישוב דמי ההיתר שעוגן היה צריך לשלם למינהל לאחר שינוי ייעוד הקרקע המוחכרת. בית המשפט קבע, כי נסיבות המקרה מצדיקות את החלת כלל פרשנות החוזה על מנסחו, שבמקרה זה היה המינהל, ופירש את חוזה החכירה משנת 1983 ואת החלטה 933 באופן שמיטיב עם עוגן, החוכר. בית המשפט קבע כי יש לפרש את "שווי הקרקע המלא" הנזכר בהחלטה 933 כשווי זכות החכירה המהוונת של הקרקע לאחר שינוי הייעוד, ולא כשווי זכות הבעלות כפי שטען המינהל. עוד קבע בית המשפט כי אין לסטות מההערכה המכרעת של השמאי, שקבעה כי שווי הקרקע לאחר שינוי הייעוד יכלול את הוצאות פיתוח השטחים הציבוריים המוטלים על עוגן. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת עוגן, וחייב את המינהל לפצות את עוגן בסכום של 4,375,054 ₪ בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 50,000 ₪.