עש"א 10716-03-10

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור שכן פסק הדין יסודי ונשען במידה רבה על כמות רבה של ראיות. עוד טוען המשיב כי המערערים מנסים ליתן פרשנות קיצונית לפסק דינו של המפקח, אשר מצא לאחר בחינת מכלול הראיות כי השימוש שעשה המערער הראשון ברכוש המשותף היה בלתי סביר, והשופט מסכים עם הערכה זו. לגופו של עניין, מדגישה השופטת כי הזכות לשכירות משלבת היבטים מחייבים וקנייניים וכי יש לפרש את תקנון הבית המשותף כפשוטו, תוך התחשבות בכוונת הצדדים. השופט מצדד במשיב כי למערער הראשון, דייר, יש אמנם זכות שימוש ברכוש המשותף, אך רק במידה סבירה. החלטת השופט מושפעת גם מביקור שנעשה במקום הנדון, בו בחן בית המשפט את המצב בפועל והגיע למסקנה כי השימוש שעשה המערער הראשון בנכס היה בלתי סביר וגרם אי נוחות לשוכרים אחרים. פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר מתקבל, אפוא, והערעור נדחה. בנוסף, חויבה המערערת הראשונה בהוצאות המשיב בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום.